אימון זה לא רק התעמלות 

אימון זה לא רק התעמלות

  הגמלאים של היום אינם הפנסיונרים של אתמול. הם צעירים יותר, בריאים ונמרצים יותר ובעלי ממון רב יותר מאבותיהם שפרשו. הם גם צפויים לחיים ארוכים יותר לעיתים כאורך שנות העבודה שלהם.

רובם עדין לא מודעים ל'כמות' העתיד הצפויה להם, ובעצם מי מאיתנו יודע?. אדם בן 62 ,65 או 67, הפורש כיום ממקום העבודה, צועד לעיתים אל הלא נודע, אל חיים עתידיים שאת המושג לגביהם הוא שואב מן הדברים המוכרים לו בעבר, מהוריו או ממכריו, מסרטים שראה ומספרים שקרא.

העידן החדש פוגש את הגמלאי החדש בצומת משמעותי, בפתח הכניסה לעולם מושגים שטרם הכיר, לאירועי חיים משמעותיים ולחוויות שעדיין לא חווה.

 מעבודתי רבת השנים כעובדת סוציאלית בתחום הזיקנה והפרישה, ומעיסוקי בשנים האחרונות באימון גמלאים, אני רואה בתקופת הגיל השלישי הזדמנות משמעותית לצמיחה והגשמה; יצירת חיים שתמיד השתוקקנו שיהיו לנו, אך מפאת מחויבויות משפחתיות, מקצועיות, כלכליות - לא העזנו לממשם. כשהגינו את הרעיון במוחנו, הוא העלה מקסימום בת שחוק על שפתותינו ואנחה המביעה בדרכה את השאלה  המתריסה: "נו...באמת...איך אפשר?

היום אפשר! פשוט אפשר! בתקופת הגמלאות אפשר לחיות חיים מלאים: במלוא ההנאה, במלוא העוצמה, במלוא ההגשמה.

 כשאדם מגיע לגיל בו הוא משוחרר מעול העבודה ויש ביכולתו להתנער משמיכת הציפיות החברתיות, הגיעה גם העת לממש חלומות ישנים, לתכנן ולעצב את העתיד.

אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות הקואצ'ינג (coaching), שיטת האימון שצברה בשנים האחרונות תאוצה עצומה וכובשת לה מקום של כבוד גם בקרב בני הגיל השלישי.

 מסע לגילוי עצמי

אימון הוא מקצוע חדש יחסית ומתפתח. הוא מתייחס לכל מישורי החיים האישיים: משפחה, חברים, לימודים ועסקים. הוא מיועד לאנשים שרוצים לעשות משהו משמעותי בחייהם, להגיע לתוצאות יוצאות דופן, ליצור מציאות חדשה ולעצב את עתידם.

זהו מסע לגילוי עצמי, המתקיים באמצעות דו-שיח בין המאמן למתאמן, העובדים יחד לטובת מטרות המתאמן. במהלך המסע נפגש המתאמן עם כל העוצמות הקיימות בו, ומפתח אותן על מנת שיוכלו לשרת אותו לשם השגת התוצאות הרצויות לו, על פי תוכנית הנטווית במהלך האימון.

 מהו אימון לגמלאים?                                         

הגישה הבסיסית בתהליך האימון לגמלאים היא לראות את התקופה הזו כהזדמנות ייחודית, כתקופה המספקת הזדמנויות חדשות ומרתקות להעשרה ולצמיחה, לבחירות חדשות, מתוך תובנה כי פרק זה בחיים יכול להיות המספק והמעניין ביותר.

באמצעות האימון ניתנת לאדם ההזדמנות להיות מעורב יותר בחייו, לבנות את חזון הגמלאות שלו, להוסיף חיים לשנים ושנים לחיים.

הגמלאי של היום חופשי יותר לשאול את עצמו - "מה אני רוצה לעשות?"  "מי אני רוצה להיות?",  "מהי מטרת חיי?". לעיתים יש לו מטרות מסוימות כמו לכתוב ספר, לחיות באופן בריא יותר, לעבור לדיור מוגן או לנהל סדר יום מעניין וממלא. החופש לבחור הוא מקור של כוח ועוצמה בתקופה זו. זוהי הזדמנות פז לתת מענה לצרכים, לדחפים, לתשוקות ולייעוד האישי, לחוות "התחדשות" תוך מיצוי השאיפות, החלומות והמטרות שלנו.

 על מה עובדים באימון?

בתהליך האימון אנו מזהים את הערכים המובילים שלנו על מנת להיעזר בהם ליצירת עמוד שדרה ברור ואותנטי עבורנו. במסגרת התהליך מוזמנים הגמלאים לחשוף אפשרויות שונות ליצירת חיים מהנים, מספקים ומוגשמים, באמצעות כמה דרכים:

* מתן הגדרות ברורות לגבי האדם שאתם רוצים להיות ולגבי החיים אליהם אתם שואפים.

* חקירה, יצירה והרחבה של אפשרויות חדשות.

* יצירת חזון וסדר יום ברור, המאפשר צמיחה.

* קביעת הצרכים בהווה והצבת מטרת לעתיד תוך מיפוי ערכים, אמונות והנחות יסוד.

* זיהוי הכוחות החבויים והגלויים למילוי השאיפות.

* חקירה ועיצוב מחדש (אם צריך) של הקשרים המשפחתיים והחברתיים.

* עיצוב תוכנית אישית, ייחודית, מספקת ויעילה - למען העתיד.

* לקיחת אחריות על הבריאות הנפשית, הגופנית, הרגשית והרוחנית.

* תרגול יומיומי של משימות, הנבחרות על ידי המתאמן והמאמן כאחד.

 המאמן מקשיב, ממקד, יוצר בהירות ומעלה מודעות וכן מסייע בהגדרת שאיפות, רצונות, יעדים,  ומטרות. כמו כן, הוא אחראי ליצירת הרגלים חדשים ולפיתוח נקודות מבט חדשות.

 המתאמן, בהיותו מחויב לעצמו ולחייו העתידיים, עליו להתמיד ולתרגל, להיות מוכן לחקור את הנחות היסוד שמעצבות את השקפת עולמו וליצור הזדמנויות ואפשרויות חדשות לחיים מלאי הגשמה עצמית.

 החזון וה"אני" האותנטי

נושא מרתק העולה בתחילתו של תהליך האימון הוא החזון. לכל אחד מאיתנו יש חזון. חזון הוא מבט קדימה, תמונה דמיונית של עתיד רצוי, השאיפה הכמוסה או הגלויה למה שיקרה לנו בעתיד הקרוב או הרחוק ויתרום לתחושה הטובה ביותר שניתן לחוש. האחד יממש את כמיהתו על ידי האפשרות לנהוג במכונית חדשה מדגם מסוים, השני ישאף לשמירה על קשרי משפחה הדוקים לטובת המשך הלכידות המשפחתית, עבור מישהו אחר השמירה על יכולת העשייה והיצירה היא בדיוק מה שתמיד רצה, ואילו וחברו יחלום על טיול סובב עולם עם הילדים והנכדים.

 חזון היא מלה גדולה, מעוררת השראה. עולה ממנה מנגינה ההולכת ומתעצמת ליצירת פאר. אולם היא מעלה גם חששות כבדים: "מה לי, בגילי, ולחזון?" שאלה אותי  ג',  מתאמנת בת 60. "בסך הכל ביקשתי לעצב לעצמי לעתיד לבוא סדר יום יעיל ומהנה. למרות החששות, ג' הצליחה לבסוף להגדיר את החזון שלה - לחיות חיים מלאי תוכן, עניין וסיפוק בתקופת הגמלאות, ויצרה לעצמה נתיב שכיום היא פועלת למימושו.

מה יש בו, בחזון, שמעורר חששות? מדוע אנו נמנעים לעצב אותו בגיל המבוגר? האם אין עתיד לבני ה-60 או ה-70 ומעלה?

 ההגדרה המילונית של העתיד היא חלק של הזמן שעדיין לא קרה. ואם נאמץ את העובדה שתוחלת החיים בעולם המערבי עלתה במאה האחרונה במידה ניכרת ובישראל היא מהגבוהות בעולם (גבר ישראלי חי בממוצע 77.6 שנים ואישה  81.8 שנים), סביר להניח שרף הגיל ימשיך לעלות. כלומר, לרשות ג' ובני גילה עומדות לפחות עוד 15 עד 20 שנות עשייה והנאה. האם באמת אין להם "עתיד"? בוודאי שיש להם, ועוד איך!

 אז היכן הבעיה? למשל בעובדה כי רוב הגמלאים שפגשתי חונכו כי עליהם למלא תפקידים שונים בחייהם, החל מהיותם תלמידים, ילדים להוריהם, הורים לילדיהם וכלה בעבודה ועשייה במשך 30 עד 40 שנה. הקו הזה מנחה אותם לא פעם גם בתקופת 'הגיל השלישי' ועלול למנוע מהם מלהגשים את עצמם

  י' הגיעה אליי לאימון בגיל 72, לאחר פרישה מקריירה שנייה. היא עבדה כ-50 שנה. העבודה סיפקה לה פרנסה, סדר יום ברור ומאורגן, משמעות וזהות. העבודה היתה עבורה חוט שדרה, בסיס רחב לקיומה והווייתה, לעיצוב חייה.

י' לא טיילה בעולם כיון שחשה שאין לה מספיק חופש לעשות זאת. היא לא השתתפה בחוגים מעשירים כיון ש"לא היה לה זמן", לא עשתה מה שחשוב לה באמת כיוון שהחופש והזמן הראויים לא עמדו לרשותה.

 היא פנתה אליי לצורך אימון שמטרתו לסייע לה להצליח בקריירה השלישית שלה, אותה החלה זמו קצר לפני שנפגשנו. בשיחות האימון שלנו בהמשך הבהירה י' כי היא מונעת על ידי ערך מאוד ברור - "עבודה". עבורה, עבודה היתה אמצעי פרנסה, מימוש ומשמעות. במהלך האימון היא חשפה את הערכים האותנטיים שלה. היא הבינה שהעבודה היתה עבורה רק אמצעי ולא משהו שיצר משמעות אמיתית ושהדבר שהניע אותה לעבוד קשה במשך כל כך הרבה שנים היה החשש מהריק. היא גילתה כי יש לה אפשרות לחיות חיים עשירים ומספקים גם באמצעים הכספיים שעמדו לרשותה, ללא עבודה. ואכן, היא עזבה את עבודתה ויצרה לעצמה חיים מלאי עניין, סיפוק ומשמעות: היא החלה ללמוד, לטייל, הצטרפה למסגרות חברתיות שונות - דברים שמעולם לא אפשרה לעצמה.

 לכל אחד מאיתנו ערכים שונים, המשמשים עבורנו מעין לפיד ההולך לפנינו. אנו חיים על פיהם ופועלים לאורם. אנו מאמינים כי סוג התנהגות או דבר מסוים עדיף וחשוב לנו על פני הדברים האחרים והוא הופך להיות עבורנו הקו המנחה לפעילות ועשייה או לפיתוח עמדות ומחשבות כלפי כל מה שקורה לנו. חלקם מודעים, חלק מהערכים הללו מודעים, חלקם פחות, חלקם באים לידי ביטוי ומזוהים גם על ידי אחרים, בעוד שחלקם נסתרים עד כי אין אנו או אחרים מכירים בהם.

ככל שאנחנו מתבגרים, איננו נוטים לבדוק לעומק את אותם ערכים וכך מאפשרים לעצמנו להתרחק מה"אני האותנטי" שלנו. יש דברים בחיינו שנדמה לנו כי הם חשובים ומהותיים לעיצוב דמותנו וחיינו. לעיתים הם הופכים לכאלה כיוון שחונכנו  כך ולא תמיד בחנו מה באמת חשוב ומהותי לנו. בבגרותנו, אנו מבינים כי השעון אינו עומד מלכת וכדאי לבחון מה באמת חשוב לנו וכיצד להגשים אותו, מהם הדברים הגורמים לנו הנאה והתורמים משמעותית למהות שלנו ולערך שלנו בעיני עצמנו.

לעולם לא מאוחר מדי לתכנן את שארית החיים, את שנות הגמלאות. מותר להעז לחלום ולהאמין באפשרויות החדשות הנפתחות בתקופה נפלאה זו של החיים, המהווה קרקע פורייה לצמיחה ולהתפתחות אישית. אומנם אני עצמי עדיין לא גמלאית אבל בהגיעי למחצית השנייה של חיי פרשתי  ומצאתי באימון (coaching) עוד דרך משמעותית לממש מטרות נפלאות בדרכי המקצועית והאישית.